זה תלוי בי

הכל תלוי בנו?

תלוי- איך מסתכלים על זה.

יש לנו המון רצונות, תשוקות, חשקים.

כאלה- שנעשה עבורם כל מה שצריך.

לעיתים, גם נעשה את הבלתי אפשרי.

אבל מה קורה שגם אז-

אחרי שעשינו את כל מה שניתן,

נתנו מעצמנו את כל מה שאפשר,

עדיין, אותו דבר נותר בלתי מושג..

האם זה אומר שעלינו לוותר מראש?

האם זה אומר שלא תלוי בנו דבר?

באופן אישי, את האופציה הראשונה אני שוללת על הסף.

בין “לוותר” לביני- יש פער יותר מידי מטורף 😊

לגבי השאלה השנייה-

אני יודעת שעשיתי את המיטב שלי,

וזה לגמרי אצלי.

אז אני מאפשרת לעצמי להיות פגיעה,

כי זה הכי אנושי להיות גם עצובה.

ונותנת לעצמי את הזמן  הנדרש

עד החזרה למסלול מחדש.

ממשיכה ליהנות, לחייך,

להתרגש מכל מה שיש.

אז האם הכל תלוי בנו?

לגבי כולם אין לי תשובות.

אבל לגבי עצמי-

הכל תלוי בי.

הלמה שלי

אז נכון. אנחנו לא יכולים לתכנן את העתיד, לא יכולים לנבות את מה שיקרה. לא סתם המשפט אומר:

אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק.

אני בוחרת לקחת את המשפט הזה בצורה אחרת. להמשיך לקבוע יעדים ומטרות, כן לעשות, כן לשאוף. אני לא מרימה ידיים אם משהו לא הולך בדיוק כמו שרציתי, אם זה בעבודה או אפילו אם מדובר בגבר שרציתי.

נכון יש לי את רגעי השבירה, אני בוכה, אני עצובה- מרשה לעצמי להפגע. אבל לצד זה אני ממשיכה ללכת, ממשיכה לנסות, ממשיכה לעשות. יודעת שיגיע הרגע בו מה שאני רוצה יגיע. אולי בזמן אחר ובדרך שונה. אבל אני בטוחה שהכל יגיע בזמן.

אז איך בכל זאת הכל תלוי בי?

לדעת להרים את עצמי, לדעת מי אני ומה אני. הידיעה שאני אמשיך, אתקדם, ארים את הראש, אודה על כל מה שקיים- כל אלו תלויים בי.

הדרך בה אני בוחרת לקבל את המצב, הדרך בה אני בוחרת להסתכל על העולם ולדעת שאם עדיין לא קרה- כנראה יש לכך סיבה. כי דברים לא קורים בלי סיבה.

היום אני במקום בו אני יכולה להגיד שאני שלמה עם העובדה שאני עדיין לא בזוגיות. היום אני יודעת להגיד שאם הייתי בזוגיות, סיכוי טוב שהייתי בזוגיות שלא הייתי מביאה את עצמי כמו שאני באמת ועם רמת התודעה שאני נמצאת בה היום.

אז אני תכננתי וההוא שם צחק… אבל על הדרך,  ההוא ששם גרם לי לגלות עולם חדש.

יכולתי שלא ללכת בדרך החדשה, יכולתי להמשיך להתלונן על הקיים- אבל בחרתי אחרת,

בחרתי לבחור בעצמי , ולכן, אין לי צל של ספק שכל עוד אני חיה- זה תלוי בי.