בשבוע שעבר לקחתי חלק במעגל הקשבה.
מה זה אומר אתם שואלים?
גם אני בהתחלה לא ממש הבנתי. בחשיבה שלי היה מדובר במעין התכנסות של מספר משתתפים, כאשר אחד מהם משתף בסיפור אישי ומי שלוקח חלק כמובן, מקשיב ובסופו של דבר נותן עצה או מייסע במידת הצורך, במידת האפשר.
את ההחלטה לקחת חלק במעגל ההקשבה קבלתי ב- 5 שניות. ראיתי את ההודעה של אחת מחברי הנבחרת (התהליך בו אני נמצאת בשנה האחרונה) ווההודעה הגיעה כאילו משמיים, בדיוק ברגע בו הייתי זקוקה לו יותר מכל.
סיבה עבורי להתנתק לרגע מעצמי, מהחוויות שלי, מהקשיים שלי ולתת לעצמי להאזין לאחרים, להקשיב.
לתת לעצמי מנוחה מעצמי.
היינו 6 משתתפים, כל אחד ואחת מאתנו עולם ומלואו.
עם תחילת הערב שלנו שהתחיל ב- 20:00 הבנתי שמה שחשבתי שזה הוא כמעט מדויק, אבל עם שינוי קל.
הרעיון הוא אכן לשמוע שיתוף של אחד מהחברים, אבל לא רק. מדובר בסבב בינינו כאשר כל אחד מעלה קושי/ בעיה שהוא חווה ולאחר מכן מנסים למצוא פתרונות.
חשבתי לעצמי שאני אקשיב ואם יהיה לי מה להגיד כמובן, כי לא ידעתי איזו עצה אני באמת אוכל לומר. וגם בנושא השיתוף לא הייתי סגורה יותר מידי, לא הגעתי מוכנה. מבחנתי זה היה מקום לנתק את עצמי ולא לחזור להיות עסוקה בעצמי.
כל אחד דיבר בתורו, אמר את שעל ליבו וניסינו לעודד, לסייע, לתת את נקודת המבט שלנו כדי באמת לעזור.
כמובן, שעצם העובדה, שכולנו צועדים יחד בדרך הזו, אפשרה לנו את הפתיחות, והשיתוף.
הידיעה שאנחנו במקום בטוח, חסר שיפוטיות ורק רצון לצמוח ולגדול לעבר “האני הגדול שלנו”.
הייתי הכי צעירה בחבורה.
עם הכי פחות נסיון חיים, לא חשבתי שיהיה לי יותר מידי מה להגיד לכל אחד, בכל זאת, מי אני שאדע לייעץ להם.
תוך כדי שהם דברו, פתאום ראיתי את עצמי את הסיפור שלי, במובן אחר, בנקודה אחרת.
ואז הבנתי- אין קשר לגיל. הקשר הוא אחר, הוא בסיפור, הוא בתודעה, הוא במחשבה, באותו סיפור פנימי שאנחנו חיים בו.
הקשר מתחיל ברגע שאתה באמת מנטרל את עצמך, מקשיב לאחר, נמצא בקשב מלא, ורק כך, באותו רגע באמת ניתן להבין, להתחבר, למצוא נקודות דימיון ואפילו לעזור.
אין ספק שהשנה שעברתי הייתה משמעותית עבורי, דרכה קבלתי כלים רבים שנתנו לי את האפשרות להיות בנתינה ולסייע, גם אם רק במילה הנכונה.
ואיך זה הרגיש?
זה היה מרגש, זה היה עוצמתי, פתאום לראות את עצמי, נותנת עצות, מעודדת, מהמקום בו אני נמצאת- הפתעתי אפילו את עצמי.
ההרגשה שאני נמצאת בנתינה, שיש בי יכולת להעביר מעצמי, לתת נקודת מבט אחרת.
לרגעים שאלתי את עצמי אם זאת אני שמדברת.
בסופו של דבר גם אני שתפתי, לפעמים שמגיעים לא מוכנים משם אפשר למצוא את המוכנות, את הדיוק.
משם אפשר להעלות עוד סימני שאלה וככל שמתעמקים פתאום מתגלים עוד ועוד דברים.
את הערב סיימנו אחרי קצת יותר מ- 3 שעות!! הזמן עובר שנהנים.
ואכן היה מדהים. אני יודעת ששאר המשתתפים יצאו מרוצים, מחוזקים ונהנו מכל שנייה.
לי באופן אישי הייתה חוויה יוצאת דופן. האנרגיות היו בשיא עד ליום שלמחרת.
גם עכשיו שאני מקלידה, אני לרגע זורקת את עצמי שבוע אחורה עם חיוך ענק על הפנים. חיוך של אושר שאני מנסה כאן איכשהו להסביר.
זאת כוחה של קבוצה, זאת כוחה של הקשבה, זאת כוחה של נתינה.
אם יוצא למי מכם שקורא את הפוסט להיות במעין מעגל כזה- בכל פורמט שהוא, אלו הן 10 ההמלצות שלי:
מאחלת לכולם לגדול, לצמוח, בצעדים קטנים שהם ענקיים.
שנדע לחבק את הקושי, שנדע לחבק את ההצלחות הכי קטנות, כי לעיתים הן עצומות.
תנו לעצמכם חיבוק גדול.
זה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.
בתמונה- אני מאותו ערב בלתי נשכח.
ממני אליכם באהבה.
בהתאם לתנאי שימוש ומדיניות הפרטיות באתר.