אני אוהבת לישון, אבל לישון ממש. במיוחד בסופ”ש- 12 שעות קל.
צריך לנצל כל שנייה של שינה.
בכל זאת, החיים, העבודה, השגרה- במיוחד השגרה.
שישנתי שכחתי, שישנתי התנתקתי, שישנתי נעלמתי,
שישנתי ברחתי, שישנתי בכיתי,
שישנתי לא חשבתי, שישנתי לא דברתי, שישנתי לא עניתי.
שישנתי – פשוט ישנתי.
לא היו חסרות סיבות להעלם, לברוח. זה היה המוצא הכי קל.
אף אחד לא פנה אלי והייתי חסינה מהעולם, מתגובות,
משאלות, מתחושות לא טובות, ממחשבות על כישלונות.
ופתאום משהו קרה. משהו שלא ידעתי שקיים.
משהו שהייתי זקוקה לו כל כך הרבה זמן.
בהתחלה לא ממש הבנתי, אבל בכל זאת המשכתי,
משהו בפנים אמר לי תלכי- ופשוט הלכתי.
אז עכשיו אני כבר לא קמה, עכשיו אני ערה.
מתעוררת כל בוקר ומגלה את עצמי מחדש.
אני מחפשת, שואלת, הולכת ולפעמים עדיין בוכה.
אבל עכשיו אני בסדר, אני מרשה לעצמי להיות פגיעה.
כי עכשיו זה אחרת, עכשיו אני כאן.
עכשיו אני מפסיקה לברוח ממנה- מזאת שישנה והתעוררה מחדש.
כיון שזה הפוסט הראשון, אז הסבר קצר על החלק הזה. הבנתי שבחיים לכל דבר שאנחנו עושים/ רוצים לעשות- חשוב שתהיה סיבה, שיהיה לנו “למה” מספיק חזק על מנת שאותו דבר באמת יקרה. וכאן, בבמה הזו, חשוב לי לשתף אתכם ב”למה” האישי שלי, מה עומד מאחורי כתיבת אותן מילים, מה הסיפור.
הפוסט הזה הוא הראשון שכתבתי, דרכו בעצם התחלתי להבין כמה אני אוהבת ומתחברת לעולם הכתיבה. מבחנתי זאת היתה הפעם הראשונה שבעצם פרקתי את כל מה שהיה על הלב, הבטתי לעצמי בעיניים ואמרתי לעצמי את האמת. תקופה ארוכה שלא הייתי במקום טוב בחיים לי ונוסיף לזה את עולם הרווקות שאני חלק ממנו כבר תקופה די ארוכה. חפשתי כל הזמן איך לברוח מאנשים, משאלות כמו- “נו יש מישהו”… העדפתי את הלבד. כמה שיותר להיות לבד וגם לטוס לבד- מעין שגרה שיצרתי לעצמי פעם בשנה בכל יום הולדת. חשוב לציין כאן- שלטוס לבד מידי פעם זה כיף, זה משהו אחר ומאוד משחרר. אבל אם כבר ליהנות מהלבד, אז ליהנות שאתה שלם עם עצמך ולא כדי לברוח ממשהו אחר.
כחלק מתהליך ההתפתחות שאני עושה מצאתי את עצמי קוראת המון ספרים ובכולם כתוב בצורה כזו או אחרת על החשיבות של השכמה מוקדמת כדי לקדם את עצמך ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. למרות הקושי שהיה לי, כי הייתי נוהגת לישון המון, קבלתי החלטה ללכת בדרך אחרת. עם הזמן הבנתי שיש במילים האלה הרבה מעבר למילים, מדובר בשינוי תודעה/ חשיבה, בעצם שינוי לחיים. פתאום הקולות מבחוץ כבר היו פחות רלוונטיים והכי חשוב- אני התחלתי סוף סוף להביט בעיניים של עצמי, לדבר לעצמי, להוציא מעצמי ופשוט לראות את עצמי.
אז כמו שאמרתי- עכשיו אני ערה. ערה לגמרי כל יום מחדש.
אתם כמובן יותר ממוזמנים להגיב כאן ולשתף אותי בחוויות שלכם.
בהתאם לתנאי שימוש ומדיניות הפרטיות באתר.