חג עצמאות שמח!!!

מקווה שאתם בטוב לאחר שחגגתם את החג בצורה הטובה ביותר עבורכם ונהניתם מכל רגע.

היום אני אחשוף בפניכם שני סיפורים אישיים שלי, דרכם הבנתי על עצמי תובנות וערכים נוספים שעד היום שמלווים אותי.

בחיים, אנחנו לומדים גם מחוויות טובות- איך ניתן לשפר שבהמשך יהיה טוב יותר, וגם ממקרים פחות טובים, שמהם גדלים וצומחים.

אמונה  והערכה עצמית בנויים, לדעתי וממה שעברתי, מכל נקודה שעברנו ובכל זמן שעברנו.

להביט לאחור, להבין, להפנים ומשם להמשיך לצעוד.

לכן, אני מרגישה בנח לחשוף בפניכם שני סיפורים אישיים שלי.

הראשון מציג כישלון והשני שמראה על הצלחה.  בזמנים שהם קרו, לא באמת הבנתי מה זה אומר, לא חשבתי על מה שיש בי, חוזקות, חולשות, יכולות.

היום, בדיעבד, שאני נתקלת בקושי או בבעיה, אני יודעת לתת לעצמי את הזמן, לחשוב על מה שקרה, להזכר במה שהיה בעבר ולהגיד לעצמי: את יכולה! זה הכל נמצא בך!

אז ממני אליכם- מקרה של כישלון ומקרה של הצלחה.

אתם יכולים כמובן גם לרשום סיפורים כאלו על עצמכם שיהיו לכם ככלי או לרגע מעט קשה.

סיפור הצלחה:

אין ספק שלקבל ציונים טובים במהלך שנות החיים נותן לנו הרגשה טובה. הרגשה שההשקעה שלנו השתלמה. ההורים מרוצים, אפשר להתקבל לאוניברסיטה טובה, זה יכול לפתוח דלתות, אתה התלמיד המועדף על המורים, אתה מודל לחיקוי.

רב שנות הלימודים שלי גם ביסודי וגם בתיכון עברו די בהצלחה אפשר לומר. תעודת  הצטיינות, ציונים גבוהים, ממוצע בתיכון מעל 85, ההורים היו קוראים לי “ילדה נחת”. את האמת שאהבתי ללמוד, אהבתי את המסגרת של בית הספר, גם ביסודי וגם בתיכון, אני אפילו זוכרת שהתחילה שנת הלימודים של כיתה יב בכיתי ביום הראשון כי ידעתי שזו שנת הלימודים האחרונה..

ואז באמת הגעתי לכיתה יב’, ובאמת בכיתי בתחילת השנה, בכיתי ממש, אבל מסיבות שונות לגמרי.

במהלך חודש אוגוסט, תקופת החופש הגדול, שנייה לפני תחילת הלימודים של כיתה יב’, סבא שלי ז”ל נפטר. אני כל חיי גרתי צמוד לסבים שלי (ז”ל), גרנו בבתים פרטיים עם חצר משותפת, כך שגדלתי איתו תרתי משמע. הייתי מאוד קשורה אליו, גם תמיד אהבו להגיד לי שהייתי הנכדה המועדפת שלו. קצת אחרי תקופת הפטירה אני ומי שהיה בן הזוג שלי בזמנו נפרדנו. אמנם אפשר להגיד שהיינו ילדים, אבל חבר זה חבר ואיך אומרים- לאהבה אין גיל. ניסיתי להתחיל את שנת הלימודים הכי טוב שאני יכולה בהתחשב במצב שהייתי בו, אבל אז תפס אותי ובעצם את כל המשפחה טרגדיה שלא צפינו אותה בשום צורה. באותו יום בו התקיימה סעודת החודש לזכרו של סבי ב 9.9 בשעות הערב התבשרנו כי בת דודתי נרצחה בפיגוע, כאשר היא הייתה בדרכה אלינו , לסעודה. חיים שלמים, חוויות ילדות, עולם שלם פשוט נגדע לו ברגע. אני לעולם לא אשכח את אותו ערב שהיינו בחצר מנסים להבין, לחשוב אולי טעו, אולי עוד יש סיכוי, ואתה כבר לא מבין מה נורא יותר בכל הסיטואציה הזאת. אני זוכרת שהגעתי כמה ימים לאחר מכן לבית הספר ודברתי עם המחנכת והיועצת לקבל תמיכה, לתת לי את ההרגשה שאם אני צריכה משהו הן ושאר הצוות בשבילי.  

כיתה יב’ היא שנה חצי קלה, מצד אחד לומדים הרבה פחות, מצד שני מתמקדים בלימודי הבגרות הכי קריטיים.

באזור חודש דצמבר נבחנו בבחינת מגן לבגרות בהיסטוריה, אני זוכרת כמה למדתי לבחינה, שיננתי את החומר, מירקרתי, סימנתי, לא נחתי לרגע.

חודש אחרי בערך התקיימה אסיפת הורים, אבא שלי לא היה נוטה להגיע אליהן במרבית השנים, זה היה “עסק של אמא”. אבל באותה השנה אמרתי לו שלא משנה מה הוא מגיע. זאת השנה האחרונה, ולמרות שההורים שלי בכלל לא היו מחויבים להגיע, מבחנתי זאת הייתה עובדה שזה קורה.

אני זוכרת את אבא שלי נכנס למסדרון בית הספר, אני רצה לחבק את המורה שלי להיסטוריה, מכירה לה את אבא שלי – והמשפט הראשון שהיא אמרה לו: “אני מקווה שאתה יודע שלמרות הכל הבת שלך קבלה את ציון המגן בהיסטוריה הכי גבוה בשכבה- 98”.

מה זה אומר עלי? שכנראה איפשהו הצלחתי…מה הצלחתי ? הרבה  ובמשפט אחד:

הצלחתי להמשיך בחיים למרות הכל, הצלחתי למקד את עצמי ולהצליח.

סיפור כישלון:

איך מגדירים כישלון? מה זה כישלון בעיני כל אחד? חוסר הצלחה? חוסר זוגיות? כשלון בבחינה? כישלון בראיון עבודה? אפשר להגדיר כישלון בכל כך הרבה אופנים.

שביקשו ממני לרשום שני כישלונות שלי, ישר המח שלי התביית על שני מקרים. אבל מקרים מוכרים. המשכתי לחשוב עם עצמי עוד קצת, כי לא הגיוני שבכל החיים שלי עד כה חוויתי רק שני כישלונות. ואם כך הדברים, אז אני יכולה להגיד לעצמי כל הכבוד !!

אז המשכתי לנבור ולנבור באני, אי שם עמוק בפנים, ולפתע זה הגיע. הכישלון המפואר שלי. אחד משניים לפחות.

כידוע הייתי בזוגיות 6 שנים, ולא אני מתריעה מראש, הכישלון שלי הוא לא סיום הקשר, הכישלון שלי הוא גם לא בזה שלא הצלחתי לשמר את הזוגיות.

הכישלון שלי הוא הבגידה.

מה זה אומר להיות בקשר? מה זה אומר לוותר? להתפשר? כולם כל היום רק אומרים שזוגיות זה קשה, וזוגיות זאת פשרה, ואין מה לעשות וכולם רבים וזה חלק מהעניין, ואצל אף אחד אין מושלם, ומה נראה לך שאת יכולה לבקש גם את זה וגם את זה וגם את זה?.. אין סיכוי. זה לא קיים.

ורובנו גדלים לזה, ושומעים את זה וחיים את זה ורואים את זה, והרי זה אצל כולם, אז זה כנראה בסדר שזה קורה גם אצלי. וברור לי שאני חייבת להתפשר או כאילו לכבד, כי אם לא הוא אז.. אז מה יהיה  או מי יהיה? ומה יקרה אם? ומה יקרה אם לא? אז אין ברירה, כי אצל כולם זה ככה  ואני חלילה לא שונה.

אז מה אם לא לבשתי מה שבא לי מתי שבא לי, אז מה אם פספסתי טיול משפחתי, אז מה אם ביליתי קצת פחות עם חברות, אז מה אם הרגשתי שאני לפעמים נמצא על דוכן נאשמים, אז מה אם הרגשתי שסוגרים עלי ושמישהו שם מביט בי כל הזמן, אז מה אם לא נהנתי מהופעה של זמר שאהבתי, אז מה אם לא הגשמתי את חלום חיי, אז מה אם ותרתי לעצמי ואז מה אם ותרתי על עצמי?

אז מה?… כי ככה זה אצל כולם, ולכי תדעי מה יש לאחרים, וזה ממש בקטנה, וכל אחד והשריטה שלו, וחוץ מזה!! שזה בכלל הכל מאהבה, איפה יש עוד אהבה כזו? ככה מכל הלב ? כזו אהבה בלעדיה מי אני ומה אני..

אם אתם מחכים לסיפור בגידה קורע לב, כזה שיש בסרטים, תחשבו שוב. כמו שיש הגדרות רבות לכישלון גם לבגידה יש אינספור פרשנויות.

אז  כן, יש פה סיפור בגידה, וכן בגדתי במישהו.

והמישהו הזה היא משהי- היא אני.  אני בגדתי בעצמי כל כך הרבה פעמים ואין ספק שזה הכישלון המפואר שלי.

אז מה זה אומר עלי:

זה אומר שהיום, בדיעבד, אני מפיקה את הלקחים מהעבר. אני יודעת מה נכון, מה טוב לי, מה חשוב לי.

אני יודעת מה הם הגבולות שלי ושמעתה והלאה אני לא מוותרת על עצמי.

אני יודעת להתגבר ולהמשיך קדימה- עם ההבנה שקשיים בחיים בונים אותנו-

ועל כך- כישלון הוא שיעור- בדיוק כמו בתמונה שבחרתי לשים לפוסט זה.

מכל מה שקורה לנו בחיים, נתנת לנו אפשרות בחירה.

אני בחרתי את הדרך שלי, דרך שהתחילה כחידה והמשיכה אל עולם חדש.

מאושרת שאתם שותפים למסע שלי ומקווה שאתם לוקחים ממנו עבור עצמכם, גם אם בחלקים קטנים.

מזכירה שאני כאן עבורכם לכל שאלה ואתם מוזמנים להגיב כמובן.

שיהיה לכם סופ”ש נפלא  לפחות כמוכם.