מדוע נעים להכיר אתם שואלים?

אז נעים להכיר, כי אתם הולכים לפגוש את רותם מלפני שנה. את כל המחשבות שהיו לה על עצמה, בין הרצוי למצוי, למציאות שלה.

בעודי מתחילה לענות על התשובות לעצמי, אני מגלה לאט לאט פערים, קטנים גדולים.. המציאות הזו לא קלה עבורי. אף פעם לא עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי שאלות מסוג כזה.

הכל מאוד חדש, לעיתים אפילו סקפטי.. אבל משהו בי אומר לי להמשיך, לנסות את הדבר החדש הזה .. מקסימום- מקסימום נצליח- כך שמעתי.

מתחילים- אז מה אני, מה אני רוצה ?.. בין הרצוי למצוי..

מי אני חושבת שאני?

אני רותם חלבני, אני בת 33, אני רווקה, אני הבת של ההורים שלי, אני אחות של האחיות שלי, אני דודה לאחיינים שלי, אני התחלתי בשנה הזו ללמוד ריקוד על עמוד, אני רוצה להצליח בקריירה שאבחר בה, אני אוהבת את השפה הספרדית, אני רוצה לעסוק בתחום שקשור להפגנת יכולת הדיבור שלי, אני רוצה אהבה, אני רוצה לאהוב, אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה להיות מאושרת עם בן הזוג שלי, אני רוצה להמשיך להיות אופטימית,  אני רוצה לנצל את החיים בצורה הטובה ביותר, אני רוצה להצליח במציאת זוגיות, אני רוצה להצליח בהקמת משפחה, אני רוצה להיות אמא נפלאה!

איך תראה בעיני הצלחת התהליך?

במשפט אחד- שאהיה בזוגיות מוצלחת ואתחתן.

במה חשוב לי להתמקד?

להבין מהי הדרך הנכונה למציאת זוגיות

להבין מה הייעוד שלי

מיהו בן זוג האידיאלי עבורי?

משפחתי, מכבד, נאמן, אוהב ילדים,  עם רצון להקים משפחה, שותף, חבר, בעל תעוזה, אומץ, ספונטני, עם חוש הומור, מחובר לתחום העיסוק שלו, אוהב להגשים מטרות, מאמין בעצמו, בעל ערכים זהים לשלי, חוש יזמי, אופטימי, חייכן, אינטליגנט.

פיזית- רווק, בחור נאה, מעל מטר 75, שיער שחור, זיפים, עם עיניים טובות.

מה הפחדים שלי?

להשאר לבד, להיות אם חד הורית, לא להיות אהובה ומעורכת, ההבנה שנכשלתי. הפחד ממה שיחשבו עלי אם לא אצליח, הפחד לאכזב, הפחד לא לעמוד בציפיות של המשפחה שלי ושל עצמי.

לאט לאט כל הדברים בי מתחילים להיפתח, אני מתחילה להסיר מגננות ושמה את הלב שלי מה שנקרא על השולחן.

ועכשיו לשאלות הקשות היותר..

למה אני לא אשיג את מה שאני רוצה?

כי יש לי צ’ק ליסט ספציפי מידי, אני אולי רוצה יותר מידי ואין את מה שאני רוצה.

מה אני חושבת על הגברים אליהם אני נגשת?

שאני לא באמת מספיק שווה להם, שהם יותר ממני, שהם ככל הנראה גם ככה לא ירצו אותי.

אני צריכה להגיע למעמד מסוים כדי ש..

פתאום הכל נראה לי “סלט” אחד שלם. בין זוגיות לקריירה בין עצמי ובין המחשבות שלי.

האם בכלל יש קשר בין הדברים? מה אני רוצה מעצמי באמת?

מצד אחד אני רוצה משהו מסוים, ומצד שני- אני מבינה לאט ובכאב רב, שיש פער עצום בין מה אני רוצה, למה שאני חושבת לבין מה שאני מרגישה.

אז קודם כל לעשות סדר לכם וגם לעצמי- הקשר בין זוגיות טובה, להצלחה בחיים הוא פשוט.

הוא כל מה שקורה לנו בפנים. מה המחשבות שלנו על עצמנו.

כמו שאתם רואים, הרצון שלי לדבר הכי טוב שיש, שונה מאוד ממה שעבר לעצמי במח.

איך אני יכולה לרצות שיאהבו אותי ויעריכו אותי אם זה לא משהו שאני חושבת על עצמי.

אם אני חושבת שאני לא מספיק טובה, שאני לא מספיק שווה. וזה תקף לכל תחום בחיים.

בכל מקום בו ארגיש פחות טוב, יהיה לי פחות טוב וכמובן הפוך.

זוכרים את ההתחלה, אי שם, שהבטתי בבחורה שעמדה על הבמה וספרה את הסיפור האישי שלה- על חוסר ביטחון וחוסר אמונה. זוכרים שכתבתי שזה אכן ריגש והעצים לשמוע על החוויה שלה, אבל אין לזה קשר אלי?..

באותו רגע הבנתי שמדובר היה בהכחשה. הכחשה שלי למציאות של עצמי. אני שמעתי בעצם את הסיפור של עצמי, את זה שלא רציתי לשמוע, את זה ששמרתי עמוק אצלי, את זה שלא ספרתי אפילו לא לעצמי.

אני רוצה את הזוגיות הכי טובה שאני לא בזוגיות טובה עם עצמי.

אני רוצה להבין מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי שאני בכלל נמצאת בדיסוננס עם עצמי.

אני רוצה לגדול ולצמוח שבעצם אני נמצאת במקום די נמוך.

אבל, ויש אבל- האבל שיש בי את היכולת לשנות, יש בי את הרצון לשנות. זאת תהיה עבודה, לא קלה, לא פשוטה, אבל הגעתי לכאן כדי לנצח, כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי והדבר היחיד שיכול לעצור אותי –הוא אני.

רק אני יכולה לחסום את עצמי, רק אני יכולה לבחור אם להתקדם או להישאר במקום, אם להתייחס לעצמי כקרבן או להתחיל להתייחס לעצמי כאחת שנמצאת על גג העולם.

אומרים שמכל דבר קשה אנחנו צומחים. אני לגמרי מסכימה עם המשפט הזה.  אבל לפני כן אנחנו צריכים להבין שאנחנו אכן נמצאים בקושי. לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות, לא לחפש אשמים, לא להסתכל על מה שקורה בחוץ, או מה שקורה לאחרים.

לעשות את הדבר הכי פשוט אבל הכי קשה- לעמוד מול הראי, להביט בעצמנו ולהיות מסוגלים להתמודד עם עצמנו.

הכי קל זה ללכת לישון, להעלם, להתנתק כביכול מהכל.

לקח לי זמן עם עצמי להבין שהניתוק שלי הוא לא מהכל, הוא לא מכולם, כי בסופו של דבר אנחנו חוזרים, אנחנו חיים בין כולם, עם המשפחה, עם החברים ובמקומות העבודה.

הניתוק שלי היה מעצמי, מהתמודדות עם עצמי, מלהבין מה זה אומר על עצמי שאני לא מעריכה את עצמי, מלהבין שאת חוסר הביטחון שהיה לי- סביר מאוד להניח שהראתי כלפי חוץ, הראתי לאחרים.

אז נעים מאוד להכיר.

אני רותם וזאת הולכת להיות השנה הכי טובה שלי, שנה שבה אני הולכת להוציא את המיטב שבי,

שנה שבה אני הולכת לבנות את עצמי, שנה שבה שאני הולכת להעריך את עצמי, לאהוב עצמי,

שנה שבה אני הולכת לספר לעצמי את הסיפור שלי ממקום שלם, ממקום מעצים, ממקום שבו אני נותנת לעצמי להיות אני- בלי מסיכות, בלי פחדים.

מתחילה להבין את כל מה שיש בי בפנים….

עד אז- מוזמנים להגיב ולשתף ממש כאן