יום ראשון 7.3.2021 בבוקר, זהבית שולחת לי הודעה- תקשיבי להקלטה ששלחתי לך- קבלנו הזדמנות!
“עוד מעט ידבר איתך בחור בשם אסף, יש לו תוכנית רדיו חדשה ואנחנו עולות לשידור”!
אני באותו רגע לא ממש מבינה יותר מידי במה מדובר, קצת בהלם וממתינה לשיחה..
כמה דקות עוברות להן- “היי רותם, זה אסף…”
מפה לשם אני מבינה שעוד יומיים, אני, רותם, עולה לשידור חי, בנושא ייעוד בחיים.
כבר בשיחה עם אסף רותם “הקטנה” לרגע חזרה לה- אני זוכרת שאמרתי לאסף- “..אתה בטוח שזה יתאים לך..? כי אני עדיין לא שם..”
אסף המקסים חיזק ואמר- את עושה דרך וזה לגמרי חלק בלתי נפרד, אם לא העקרי בדרך לשם.
מסכימה ונרגשת יצאתי לדרך!
מכמה ראשי פרקים קצרים על דף A5 , פתאום עלו להן על הכתב מילים שמילאו שניים וחצי עמודי A4.
אני מוצאת את עצמי קוראת את מה שכתבתי ואני גאה.
גאה על הדרך, גאה על המסע, גאה במה שעוד יגיע למרות שאין לו תאריך מוגדר.
במקביל אני אומרת לעצמי- “פעם אחרונה שאת אומרת שאין לך מה להגיד! יש לך הרבה מה להגיד, הרבה ערך לתת ואת תתחילי להבין את זה! יש לך אוטובוס עם ביקיני ואת עולה עליו! יש לך הזדמנות ואת לגמרי מוכנה!!”
אתמול בערב כמובן שהתכוננתי, עברתי על כל מה שכתבתי, אבל לא התרגשתי כלל- הכחשה לשמה!
היום בבוקר, הם התחילו להופיע, אותם פרפרים בבטן, אותה תחושה שאני שנייה מלהגשים יעד שיא שלא תוכנן ולפתע הגיע- והוא הגיע בזמן הכי מדויק. במקום הכי נכון לי.
מנסה להרגע ולהזכיר לעצמי את כל מה שלמדתי ב”קוד הבמה”- לאמן את הראש, את המחשבה, להגיע עם הסיפור שלי, לשמוע את השיר שיעלה לי את מצב הרוח והאנרגיות ופשוט לקפוץ לבריכה! לעשות את זה כמו גדולה והכי חשוב ליהנות תוך כדי תנועה!
לראיון שלי התבקשתי לבחור שני שירים בעברית, מי שמכיר אותי יודע כמובן שאני ועברית זה פחות..אבל מצד שני, שיש פחות היצע אפשר להיות יותר ממוקדים. וכך ב- 5 שניות בחרתי שני שירים שליוו אותי בפתיח ובסיום-
השיר הראשון- “לפני שיגמר” של עידן רייכל- שיר שאני מאוד מתחברת כמובן במה שהוא מתאר מבחינת הזוגיות אליה אני כמהה וכמובן באופן כללי על החיים.
“למצוא את האחד לאחוז בו”…
“להודות על מה שיש..”
“לחזור להתחלה..”
השיר השני שבחרתי היה “לעוף” של הראל סקעת. שיר שאחותי הקטנה, ירדן, מאוד אוהבת כבר כמה שנים, ואני למען האמת, התחברתי למילים ולמשמעות שלו רק לפני מספר חודשים.
“אז אני יכול לעוף..”
“זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים…”
“גם לכם מותר לחלום”
“העולם הוא אגדה אם נפקח את העיניים, תנסה ואז תדע..”
שני השירים האלה הם חלק בלתי נפרד ממי שאני וממה שאני.
אני מאזינה לשיר הראשון שהוא בעצם הסימן שלי לפני עלייה לשידור, מתרגשת בטירוף ומנסה לשמור על רוגע, מזכירה לעצמי לדבר לאט- כי אני נוטה לדבר לרב מהר, ותוך כדי לוקחת נשימות- בקיצור קרנבל שלם!!
וזהו- אני עולה לשידור, הגרון צרוד מעט, אני לא מתביישת להשמיע את ההרגשות, אני נותנת לעצמי להיות מי שאני, הכי אותנטית והכי אמיתית. לאט לאט המילים מהדף יוצאות להן אחת אחרי השנייה- כי זה הסיפור שלי בסופו של דבר- ושאני זוכרת אותו בעל פה.. אתם כבר יודעים- זה בדיוק זה!
הראיון מסתיים עם הטיפ האחרון שלי למאזינים “תאמינו בעצמכם”- והשיר לעוף מתנגן לו.. אני יושבת באוטו, הגוף רועד, מקשיבה למילים, בוכה, צוחקת, מנסה לקלוט, להפנים ולהבין.
פתאום כל מה שרשמתי לפני שנה מקבל תמונה, מקבל צורה, קורה לי מול העיניים ברגע אחד.
אז מה הטיפ שלי אליכם עכשיו?
הוא לא השתנה.
תאמינו בעצמכם!
ולגבי הייעוד שלכם- הוא פשוט חלק מכם. אל תחפשו אותו בחוץ- הוא כי קרוב לליבכם.
על הדעה שלי והחוויה שלי בדרך לשם תוכלו לשמוע בשידור שהיה היום בלינק מטה- את הראיון שלי תוכלו לשמוע ב- 1.25.54
תהנו, תאזינו, תשתפו וכמובן אם בא לכם להגיב- אני אשמח לקרוא!!
בתמונה- אני ממש שנייה לפני שהתחלתי להקליד ואחרי שהתחלתי לקלוט את כל מה שקרה.
מעריכה, מודה ומוקירה!
בהתאם לתנאי שימוש ומדיניות הפרטיות באתר.