מה הם הגבולות שלנו?

לכל אחד מאתנו יש את הגבולות שלו. מה לעשות מה לא לעשות מה לנסות ומה לא.

אבל יש רגעים בחיים בהם משהו בגבולות שלנו משתנה. משהו נהיה עמום ולא ברור.

פתאום הגבול לאט לאט מקבל פחות חשיבות, הוא נמצא שם, אבל אנחנו לא באמת פועלים לפיו.

והשאלה הנשאלת היא- מה אנחנו עושים במצב כזה?

במצב בו הגבול של עצמנו מטשטש?

האם אנחנו מודעים לעקרונות שלנו?

האם אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים?

אם אנחנו עושים מה שאחרים רוצים?

איפה הגבול שלנו?

באופן אישי היו לי מספר גבולות בחיים.  כמה מהם   עדיין קיימים ולא השתנו.

אבל היו רגעים בחיים שהנחתי להם, כל פעם מתחתי את החבל של עצמי עוד קצת ועוד קצת.

אני לא יודעת מה קורה לאחרים. 

אבל אני יודעת מה קרה לי .

אכזבתי את עצמי, שיניתי את עצמי, ותרתי על מי שאני ומה שאני.

אני בעד שינויים באופן כללי, אבל הבנתי שבחיים חשוב לשים לב באיזה שינוי מדובר. בכזה שאנחנו עושים עבור עצמנו, או כזה שאנחנו מחליטים לעשות בשביל אחרים, מרצון לרצות ?

ומכאן  עולה השאלה- מה זה בעצם לרצות ? 

עבורי זה לתת מעצמי את מה שאין בי, זה לשנות את עצמי בלי לרצות בכך באמת . זה להיות כביכול בנתינה ממקום שאין בו  נתינה.

ובכל זאת, למה עשיתי את זה?

מסיבות רבות: כי אהבתי, כי לא רציתי להיות לבד, כי היה לי חשוב הביחד, כי רציתי משפחה, כי רציתי את מה שיש לכולם. כי חשבתי שככה חיים- כולם.

שמעתי אינספור פעמים בחיים את המשפטים: צריך לוותר, ככה זה.. צריך להתפשר ככה זה..

אז מה אני בעצם שונה מאחרים?

כי הרי כולם ככה חיים, אז מה מבדיל אותי מאחרים?

ותרתי לעצמי, ותרתי על עצמי, נלחמתי עבור עצמי מבלי להיות באמת עצמי.

וגם שהיה קצת קשה  לא חזרתי בי. ההפך, הסרתי מעצמי עוד חלק ממה שאני.

באותו רגע הייתי בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון, את הדבר הנכון עבור עצמי.

אז מתי גיליתי מהם הגבולות שלי?

בדיעבד… אחרי הרבה זמן .

אז מה אני לוקחת מהסיפור שלי?

להציב לעצמי תמיד את הערכים שלי.

להבין שבכל מקום בו אהיה אני צריכה להשאר נאמנה למי שאני, מצויידת בסט הערכים שלי.

לדעת שבכל דבר בחיים, אם זה  קשר או  מערכת יחסים מכל סוג- פשרה או וויתור הן לא חלק מהשיח.

אני מגיעה במודע שאני מקבלת את האחר והאחר מקבל אותי כמו שאני –  כל אחד עם סל הערכים שלו ואיתו צומחים (בהנחה כמובן שזה מתאים לשני הצדדים).

הלמה שלי

התקופה בה ותרתי על עצמי גרמה לי להרגיש פחות טוב עם עצמי.

לקח לי הרבה זמן להבין את זה  בדרך לא דרך.

ברגע שבחרתי ורציתי לצאת לדרך חדשה ולמצוא את הזוגיות שלי מחדש.

התחלתי לשאול את  עצמי אינספור שאלות. כאלה שאף פעם לא שאלתי. תקופה בה אני מוצאת את עצמי עומדת מול המראה, חושפת את עצמי ומשילה עוד קליפה ועוד קליפה.

רגע קשה- ברגע שהבנתי שאבדתי את הגבולות שלי,  הבנתי שאבדתי את עצמי, לא מצאתי את עצמי, לא הכרתי את עצמי  וחייתי עם אינספור סיפורים פנימיים שהגבילו אותי.

רגע מקדם- ברגע שהבנתי שאבדתי את הגבולות שלי- בחרתי להשאיר את העבר בעבר. להבין מי אני ומה אני. מה הם הערכים שלי ואיך אני רוצה לראות את עצמי.

מאז אותו רגע ועד היום אני ממשיכה להנהיג את עצמי עם אהבה, אמונה, נחישות, הגשמה וחופש- חופש אמיתי להיות אני.

בתמונה- אני מודה על הקיים, על התובנות החדשות ובעיקר לעצמי- לגבולות שלי- שהיום הם כבר מאוד ברורים עבורי.